בשנת 2024 תיארו אנטומולוגים רשמית מין חדש של עכבישים, שחי ממש בקירות הערים שלנו. הכירו את — Pikelinia floydmuraria. את שמו קיבל הצייד הזעיר הזה לכבוד הלהקה האגדית פינק פלויד ואלבומה הקאלטי "The Wall". אך מאחורי השם הפואטי מסתתר אחד המנגנונים היעילים ביותר לציד במיקרוקוסמוס.
עכביש זה משתייך למשפחת הפיליסטטידים (Filistatidae). גודלו בקושי מגיע לכמה מילימטרים, אך הוא מסוגל לנטרל טרף שגדול ממנו פי חמישה עד שישה במשקלו. כיצד הוא עושה זאת?
הסוד טמון במשי "קריבלטי". בניגוד לרשתות הדביקות המוכרות לנו, קורי ה- Pikelinia floydmuraria מורכבים מאלפי חוטים יבשים דקיקים, השזורים למבנה מורכב. במגע עם הכיטין של החרק, חוטים אלה פועלים כמו "סקוטש" מיקרוסקופי, ומסבכים מיידית את רגלי הטרף וכנפיו.
העכביש ממקם את קיניו בסדקים צרים של קירות בטון ולבנים. הרשת שלו אינה רק מלכודת, אלא חיישן רגיש ביותר. כל תנועה מבחוץ מעבירה אות ספציפי לעומק "המאורה". עבור חוקרים, זו דוגמה לאופן שבו מין מסתגל לסביבה אנתרופוגנית, והופך את חסרונות הבנייה העירונית (סדקים וחיבורים) לשטחי ציד אידיאליים.
מדוע זה חשוב לנו? חקר המבנה של משי כזה בעתיד עשוי להוביל ליצירת סוגים חדשים של חומרים דביקים יבשים. זוהי ביומימטיקה טהורה: העתקת מנגנונים טבעיים לצורכי תעשייה ורפואה. בנוסף, עכבישי "קיר" כאלה משמשים כמדבירים טבעיים של אוכלוסיות חרקים בערים, ללא צורך בשימוש בכימיקלים.
מעניין אם אי פעם חשבתם כמה "פלאי הנדסה" כאלה מסתתרים בסדקי הבניינים שלידם אנו חולפים מדי יום?
עתיד הביומימטיקה נמצא בבירור בחקר מינים מתמחים כל כך. אולי בקרוב נלמד ליצור מחברים שמחזיקים משאות ללא טיפת דבק, רק על ידי חיקוי אריגתו של העכביש הברזילאי הקטן.
