סין אוסרת רשמית על מסחר במטבעות קריפטוגרפיים, אך בה בעת מאיצה את הקמתה של רשת בלוקצ'יין לאומית, שאותה היא מתכננת להשלים ברובה עד שנת 2030. בפרדוקס הזה טמון המפתח להבנת האופן שבו רואה בייג'ינג את עתיד הכסף: לא כנכס מבוזר לספקולציות, אלא כמכשיר לתיעוד מדויק ולשליטה בזרימות של נתונים וערכים בכלכלה הריאלית.
התוכנית, שפורסמה ב-23 באוקטובר על ידי הוועדה המרכזית לענייני מרחב הסייבר, נכללת בתוכנית החומש החמש-עשרה למידעון. היא קובעת רשת ראשית מרכזית, צמתים אזוריים מחוברים ושירותי זיהוי דיגיטלי מבוזרים. הבלוקצ'יין משמש כאן לא כחלופה לבנקים, אלא כשכבת אמון ביניהם — מאגר רשומות משותף שאינו ניתן לזיוף לצורך החלפת נתונים בין ארגונים.
סדרי העדיפויות האזוריים כבר נקבעו. בדלתת היאנגצה הדגש הוא על מסחר ופיננסים, בבייג'ינג-טיינג'ין-חביי — על לוגיסטיקה חכמה ושדות תעופה, באזור מפרץ הגדול — על זרימות חוצות גבולות ושירותים ממשלתיים, ובצ'נגדו-צ'ונגצ'ינג — על תעשייה, חקלאות ומסחר. כך המדינה כובלת את הטכנולוגיה לענפים מסוימים שבהם היא יכולה להאיץ סליקה, להפחית עלויות ולהגביר שקיפות בלי סיכון של ספקולציות אנונימיות.
מאחורי זה עומד חישוב כלכלי ברור. בעולם שבו נתונים הופכים לסוג חדש של הון, הבלוקצ'יין מאפשר למדינה לאסוף, לאמת ולנצל מידע על עסקאות, אספקות וזהותם של אזרחים וחברות. זה מחזק את השליטה בזרימות הכספים, מקל על ניהול המיסוי ומפחית סיכוני הונאה — הכול במסגרת מערכת ריכוזית אחת. עם זאת, האיסור על מטבעות קריפטוגרפיים נותר בתוקף: אסימונים ספקולטיביים אינם משתלבים במודל שבו הכסף צריך לשרת ייצור ממשי ולא אינטרסים פרטיים.
עבור האדם הממוצע משמעות הדבר היא שהפיננסים הדיגיטליים של העתיד בסין יהיו קשורים עוד יותר לפלטפורמות ממשלתיות. במקום ארנקים אנונימיים — זיהוי מבוזר, ובמקום מטבעות תנודתיים — רשומות מאומתות של בעלות והתחייבויות. האנלוגיה פשוטה: אם הכסף המסורתי הוא נהר שאפשר לחסום בסכרים, הרי שהבלוקצ'יין כאן הופך למערכת של תאי שיט, שבה כל תנועה מתועדת ומופנית לאפיק שנקבע לה.
בקנה מידה עולמי גישה כזו מחזקת את מעמדה של סין בתחרות על התשתית הדיגיטלית. מדינות אחרות עשויות להעתיק את המודל או, להיפך, לחזק חלופות מבוזרות. כך או כך, שנת 2030 הופכת לא רק לאבן דרך טכנית, אלא לרגע שבו המדינה מצהירה בגלוי: טכנולוגיית המרשם המבוזר תפעל לפי הכללים שלה.
