בעולם שבו הקישוריות הדיגיטלית מוחקת את הגבולות בין עבודה למנוחה, מכירת האי הסקוטי הילדסיי תמורת 350 אלף ליש"ט (כ-414 אלף אירו) נראית לא כהצעה מסחרית בלבד, אלא כמראה של הביקוש הגובר לבידוד קיצוני.
האי, ששטחו כ-110 הקטאר, שוכן מול החוף המערבי של איי שטלנד ונגיש רק בדרך הים. בו השתמרה בקתת אבן מסורתית — בות'י — ובה סלון, תנור דלק מוצק, אזור שינה מוגבה וחדר אמבטיה נפרד. שני אגמי מים מתוקים, מזח פרטי וקו חוף סלעי משלימים את התמונה, אך החשמל אינו מחובר לרשת: הבעלים הקודמים השתמשו בטורבינת רוח ובגנרטור דיזל.
במאה ה-19 התגוררה כאן קהילה קטנה שעסקה בכריית גרניט ובעיבוד הרינג. עקבות של מבנים ישנים, מחצבות ואף מסילה צרה מזכירים עד היום את העבר. כיום אין אוכלוסייה קבועה, והציפורים והשינויים העונתיים בנוף הם התושבים העיקריים.
רכישת חלקת אדמה כזו דורשת לא רק כסף, אלא גם נכונות לפתור בכוחות עצמך את כל ענייני היום-יום — מהספקת אנרגיה ועד לקבלת היתרים לכל שיפור. מתווך הנדל"ן קלווין אנדרסון מדגיש שהנכס יתאים למי שמעריך תנאים בסיסיים ואינו מחפש נוחות מודרנית.
האי משך תשומת לב נוספת לאחר ספרו של כריס לואיס "Finding Hildasay", שבו תיאר המחבר שהות בת שלושה חודשים כאן בזמן המגפה. פרק זה הראה כיצד בדידות זמנית יכולה לשמש מקור לעוגן פנימי, אך חיים קבועים בהילדסיי הופכים את הרומנטיקה לעמל יומיומי.
לפיכך, רכישת הילדסיי היא לא רק קניית נכס, אלא בחירה מודעת באורח חיים שבו הטבע מכתיב את הכללים, והנוחות נמדדת לא באמצעים אלא בחופש מהתחייבויות חיצוניות.
