קורדובה שבספרד עומדת בראש רשימת הערים הנוחות ביותר לטיולים רגליים בעולם בשנת 2026 על פי מדד Skyscanner. בין האתרים המרכזיים אפשר לעבור ברגל בתוך 26 דקות בלבד, ובסביבה פרושים 29 מסלולי הליכה. אחריה באים נגסאקי והירושימה שביפן, ואחר כך רג'ו די קלבריה שבאיטליה ומונטה קרלו שבמונקו. שבע מתוך עשרת המקומות תפסו ערים אירופיות.
הדירוג מתחשב לא רק במרחקים בין נקודות המפתח, אלא גם בגובה הממוצע מעל פני הים, באיכות האוויר, ברמת הביטחון ובמספר שבילי ההליכה. פרמטרים כאלה מזהים ערים שבהן ההליכה הופכת לדרך טבעית להכרת המרחב, ולא לצורך הכרחי. בשונה ממטרופולינים המכוונים לרכב, מקומות אלה שומרים על קומפקטיות ועל מידה אנושית.
אירופה שולטת הודות לבנייה היסטורית: סמטאות צרות, כיכרות ואנדרטאות שנוצרו הרבה לפני הופעת התחבורה המונית. בקורדובה, למשל, המסגד-קתדרלה המורי והרובע היהודי ממוקמים כל כך קרוב זה לזה, שהולך רגל עובר בקלות מתקופה אחת לאחרת בלי להחליף אמצעי תחבורה. צפיפות כזו יוצרת תחושה של סיפור מתמשך, שבו כל צעד מוסיף שכבה חדשה להבנת העיר.
הערים היפניות בצמרת מציגות גישה אחרת: שיעור פשיעה נמוך ותבליט מתון מאפשרים להתמקד בפרטים — מאנדרטאות הירושימה ועד לנופי הנמל של נגסאקי. הדוגמאות האירופיות לעומת זאת מדגישות את האיזון בין שימור המורשת לנוחות מודרנית. בטרטו או בסרייבו הטיול הופך לדרך לחוש את מרקם החיים של החברה, ולא רק למסלול בין אתרי חובה.
הבחירה ללכת ברגל משפיעה ישירות על תפיסת המקום. תייר שהולך ברגל מבחין בריחות של אוכל רחוב, בגווני החזיתות ובשיחות אקראיות שנשמטות מחלון המונית או מקרון הרכבת התחתית. אין זה רק נוחות, אלא דרך להאט את הקצב וליצור קשר עמוק יותר עם המציאות המקומית.
על רקע העניין הגובר בתיירות בת-קיימא, ערים כאלה מציעות חלופה ליעדים עמוסים מדי. הליכה במרכז קומפקטי מפחיתה את העומס על התשתית ומאפשרת לפזר את זרם המבקרים באופן שוויוני יותר. ככל הנראה, דווקא המודל הזה יהיה נקודת ייחוס לתכנון ערים בעתיד.
נגישות להולכי רגל מתבררת בסופו של דבר לא כמדד טכני, אלא כהזמנה לגלות מחדש את ערכו של נוכחות מתונה במרחב.
