בעולם החתולים, "צ'ינצ'ילה" אינה גזע, אלא דיוק תכשיטני בחלוקת המלנין. דמיינו שערה שכמעט לכל אורכה שקופה ונקייה כבדולח הרים, ורק בקצה עצמו "מוכתמת" בשחור. יחס זה של 1 ל-8 יוצר אפקט של הינומה כסופה המושלכת על חתול לבן כשלג.
כאשר חתול כזה זז, הוא ממש נוצץ. אם קצה השערה שחור – אנו קוראים לזה כסף. אם בהשפעת גנים אחרים הרקע הלבן הופך למשמשי, והקצה נשאר שחור או חום – לפנינו "צ'ינצ'ילה זהובה". זהו אחד הצבעים היקרים והמסובכים ביותר לגידול, הדורש איזון מושלם של גנים מעכבים.
למה חתול צריך לבוש כה מורכב? בטבע, אפקט "פריון" כזה היה עוזר להסתתר באור דליל או בין אבנים. בסביבה ביתית זה הפך לאסתטיקה טהורה. מעניין שבצבע כזה הטבע שומר על הדגשים בולטים: לצ'ינצ'ילות חובה "אייליינר" כהה סביב העיניים, האף והשפתיים, מה שגורם להן להיראות כמו דוגמניות עם איפור מקצועי.
זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו ברירה מלאכותית, מבלי להשתמש בצבע מבני (עליו דיברנו קודם), משיגה משחק אור מדהים באמצעות הגבלה פשוטה של הכימיה בתוך שערה אחת.
האם בעל רגיל יכול להבחין בין "צ'ינצ'ילה" ל"מוצללת"? מספיק להסתכל על הכפות: אצל צ'ינצ'ילה אמיתית, המרווח בין האצבעות ומפרקי השוק נשארים לבנים, בעוד שאצל פרטים מוצללים מופיע שם גוון כהה.
