מאי 2026, ארצות הברית – המזרח התיכון. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע רשמית לקונגרס כי "הפעולות הצבאיות נגד איראן הושלמו", אולם באזור ממשיכה לשהות קבוצת כוח צבאית אמריקאית משמעותית, וכן נמשכת המצור הימי המוגבר על נמלי איראן.
ב-28 בפברואר 2026 פתחה ארצות הברית, בתמיכת ישראל, במתקפות מסיביות על מטרות באיראן, והצדיקה אותן בצורך לבלום את תוכנית הגרעין ואת האיומים על כוחותיה באזור. עד ב-1 במאי, כאשר עמד לפוג המועד של 60 ימים שנקבע בחוק "חוק סמכויות המלחמה", שלח טראמפ מכתב ליושב ראש בית הנבחרים מייק ג'ונסון ולנשיא הזמני של הסנאט צ'אק גראסלי, ובו הצהיר כי "הפעולות העוינות נגד איראן הושלמו".
במכתבו הדגיש כי "מאז 7 באפריל לא היו חילופי אש בין ארצות הברית לאיראן", וכי העימותים הצבאיים הוכרו רשמית כהסתיימו. הדבר אפשר לממשל להימנע מהצורך להשיג את אישור הקונגרס להמשך המבצע הצבאי, שנחשב רשמית רק "פעולה צבאית" ולא "מלחמה".
"חוק סמכויות המלחמה" משנת 1973 מחייב את הנשיא לקבל את אישור הקונגרס אם פעולות הלחימה נמשכות יותר מ-60 ימים. המועד האחרון ב-1 במאי חלף בלי אף הצבעה בעד הכרזת מלחמה רשמית, בעוד שהרפובליקנים בשני הבתים תמכו למעשה במדיניותו של טראמפ, והעדיפו שלא להיכנס לעימות עם הבית הלבן.
במכתביו דוחה טראמפ מכל וכל את הצורך בהסכמה ממושכת של הקונגרס, מכנה את המגבלות החוקיות "בלתי חוקתיות", ומדגיש כי הוא שומר לעצמו את הזכות להמשך תקיפות. מומחים מציינים כי הדבר יוצר תקדים מסוכן: הנשיא יכול להכריז על הסלמה כ"הסתיימה על הנייר", ובמקביל להשאיר כוחות, בסיסים וצי בכוננות קרבית מלאה.
למרות דבריו של טראמפ על "סיום הפעולות העוינות", במפרץ הפרסי נותרות כמה נושאות מטוסים, קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים ומאות מטוסי קרב. המצור הימי על נמלי איראן נמשך ומגביל את יצוא הנפט והמסחר, מה שכבר הוביל לזינוק במחירי "הזהב השחור" ולסנקציות חדשות נגד גופים עסקיים הקשורים לטהראן.
איראן העבירה כמה פעמים יוזמות שלום דרך מתווכים פקיסטניים, והציעה מתווה הכולל פתיחת מצר הורמוז והסרה חלקית של סנקציות. טראמפ הצהיר בגלוי כי אינו מרוצה מההצעה האחרונה, בנימוק של "דרישות מופרזות" מצד טהראן, והתווה רק שני מסלולים אפשריים: "להסכים" או "להשמיד את איראן לחלוטין ביום אחד".
הקהילה הבינלאומית מברכת בזהירות על ההכרה בסיום העימותים הישירים, אך מדגישה כי בלי הסכם מקיף אמיתי ובלי נסיגת כוחות, הסיכון להתלקחות של הסלמה חדשה נותר גבוה. באיחוד האירופי ובכמה מדינות שותפות כבר נשמעות קריאות ליצירת ערובה אמינה שלא תהיה תלויה בהצהרות רגעיות של נשיא ארצות הברית ולא תהפוך לכלי להחזקת האזור תחת איום מתמיד.
