ה-DNA בגרעין התא ארוז בצפיפות כה רבה, עד שגדיל באורך שני מטרים נכנס לחלל דק משערה אנושית. האריזה הזו הכרחית לחיים, אך היא גם מפריעה לכלים כמו CRISPRa להגיע לגנים הרצויים בעת תכנות מחדש של תאים.
מדענים מ-UCLA מצאו דרך פיזיקלית פשוטה לעקוף את המכשול. הם מעבירים תאי עור דרך שבב מיקרופלואידי, שבו הגרעין נדחס לשברי שנייה. הכרומטין נפתח זמנית, והגנים השולטים בהפיכה לנוירונים נעשים נגישים יותר להפעלה.
בניסויים בתאי עכבר היעילות עלתה באופן ניכר. בשימוש ב-CRISPRa בלבד קיבלו נוירונים כשלושה אחוזים מהתאים. עם הוספת הכיווץ הגיע השיעור לעשרה אחוזים. כאשר לפני כן הופעל הגן Oct4, מה שהפך את התאים לגמישים יותר, עלה הנתון לארבעים אחוזים.
השיטה נקראה MECA — הפעלת CRISPR מחוזקת מכנית. החוקרים מיפו תחילה את אזורי הגנום שנפתחים לאחר הכיווץ, ואחר כך כיוונו את ה-RNA המנחה בדיוק לשם. זה איפשר להימנע מבחירה ארוכה של מטרות בשיטת ניסוי וטעייה.
הגישה אינה משנה את רצף ה-DNA ואינה דורשת וירוסים להעברת הכלים. היא רק משתמשת בהשפעה מכנית קצרת מועד, שאותה חווים תאים בגוף כל העת — ממתיחת שרירים ועד לעומס על העצמות. לדברי ראש המעבדה סון לי, זהו ה"מייל האחרון" של בעיית הנגישות לגנים.
התוצאות פורסמו בכתב העת Matter. המדענים מתכננים לבדוק את השיטה בתאי אדם ובסוגים אחרים של תכנות מחדש. בנוסף הבחינו כי הפעלת Oct4 בדרך זו מפחיתה סימני הזדקנות תאית בתאים מעכברים זקנים.
כוחות פיזיקליים, שלרוב נחשבים משניים לעומת אותות כימיים, עשויים להפוך למפתח להשגה מהימנה יותר של נוירונים למידול מחלות ולבדיקת תרופות.


