מרבית החיים על פני כדור הארץ מתקיימים במרחב שבני האדם כמעט ואינם רואים.
אין מדובר בפני האוקיינוס או בקרקעית הים, אלא ב- מיד-ווטר (גוף המים המרכזי) — שכבת המים העצומה שביניהם, המערכת האקולוגית הגדולה ביותר בכדור הארץ ובו בזמן אחת הפחות נחקרות שבהן.
דווקא לשם מכוונות כיום טכנולוגיות חדשות.
במהלך המשלחת Designing the Future 3 צוות של שמידט אושן אינסטיטיוט משתמש על סיפון ה-ROV סובסטיאן במערכת הדמיה מתקדמת DeepPIV (Deep Particle Image Velocimetry), שפותחה על ידי דוקטור קאקאני קאטיג'ה וצוות מעבדת הביואינספירציה שלה ב-MBARI.
טכנולוגיה זו, המבוססת על הדמיית לייזר, מאפשרת לראות כיצד המים נעים סביב אורגניזמים ימיים. עבור המדענים, המשמעות היא היכולת לחקור לא רק את המראה החיצוני של יצורי המעמקים, אלא גם את האופן שבו הם מתקשרים עם סביבתם: כיצד הם נעים, ניזונים ומשתמשים בזרמי המים.
ערכה המיוחד של השיטה טמון בכך שהתצפית מתבצעת באופן לא פולשני, ישירות בסביבת המחיה הטבעית, ללא צורך להעלות אורגניזמים עדינים אל פני השטח.
זהו צעד חשוב לחקר ה- מיד-ווטר — המרחב האוקייני שנותר אחד הכתמים הלבנים הגדולים ביותר על מפת החיים של כדור הארץ.
כפי שמציינים בשמידט אושן אינסטיטיוט, טכנולוגיות כאלו פותחות דרך חדשה לצפייה ביצורים שהאנושות כמעט ולא יכלה לחקור בעולמם הממשי במשך זמן רב.
זהו הרבה יותר מהישג טכני בלבד.
זהו שינוי בגישה עצמה: מהוצאת החיים מסביבתם — לתצפית מתוך כבוד לקיומם הטבעי.
ככל שהמדע לומד לראות את האוקיינוס בצורה מדויקת יותר, כך מעמיקה ההבנה עד כמה מורכבים, דינמיים ומקושרים זה לזה נותרים החיים במעמקיו.
מה הוסיף האירוע הזה לצליל של כדור הארץ?
אולי עוד צעד לקראת היכולת לא רק לחקור את האוקיינוס, אלא גם ללמוד לראות את חייו כפי שהם באמת.
