בשנים האחרונות, ארגוני שמירת טבע וחוקרים בריטים החלו בהשבה לטבע של בונים ותומכים בפרויקטים להחזרת בעלי החיים לנהרות ולביצות; זהו חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לשיקום מערכות אקולוגיות ולשיפור ההגנה הטבעית מפני אירועי מזג אוויר קיצוניים. יוזמות אלו כוללות הן שחרור של בעלי חיים והן ניטור של השפעתם על ההידרולוגיה, המגוון הביולוגי וסיכוני ההצפות.
כיצד בונים מפחיתים את הסיכון להצפות
בונים בונים סכרים ויוצרים בריכות המאטים את זרימת המים ומפחיתים את שיאי הזרימה במהלך אירועי גשמים עזים ושיטפונות; כתוצאה מכך, שיא עליית מפלס המים נמוך יותר והוא ממותן, וחלק מהמים נאגרים בנוף, מה שמעלה את מפלס מי התהום ואת לחות הקרקע. בנוסף, הבריכות פועלות כמסננים טבעיים, לוכדות חלקיקים מרחפים ומפחיתות את העומס על קטעי הנהר במורד הזרם.
הוכחות ליעילות
מחקרי שדה וניטורים אזוריים, לרבות במחוז דבון, הראו כי סכרי בונים מסוגלים להפחית את שיאי הזרימה ולמתן את השלכות הגשמים העזים על יישובים סמוכים ושטחים חקלאיים. יתרה מכך, שיפור התנאים עבור דגים, דו-חיים ומינים אחרים הוא תופעת לוואי שכיחה, המתועדת בדוחות ובפרסומים חדשותיים על פרויקטים של השבה לטבע.
מגבלות וסיכונים
- בונים אינם מהווים פתרון אוניברסלי: פעילותם עלולה להוביל להצפת שטחים חקלאיים, כבישים ושטחים פרטיים, אם לא מנהלים את האוכלוסייה ולא מתאמים את אתרי השחרור עם הקהילות.
- לעיתים נדרשת תמיכה הנדסית (למשל, התקנת צינורות בסכרים) כדי למנוע הצפות לא רצויות ולהבטיח מפלס מים מבוקר.
- נדרש ניטור ארוך טווח: ההשפעות תלויות בנוף, בעוצמת המשקעים ובצפיפות אוכלוסיית הבונים.
דוגמה לתוצאה
באחת הקהילות האנגליות, בונים בנו סכר גדול, אשר כלי תקשורת מקומיים וחוקרים קישרו אותו להפחתת שיא הזרימה ולהורדת הסיכון להצפה עבור כמה אלפי תושבים בתקופות של גשמים עזים; חוקרים מהאוניברסיטה ערכו ניתוח ואישרו את אפקט המיתון על שיאי השיטפונות באזור אגן ניקוז זה.
סיכום ומשמעות
השימוש בבונים כמהנדסים אקולוגיים הוא מרכיב בר-קיימא ולעיתים קרובות יעיל באסטרטגיה מקיפה לניהול משאבי מים ולהפחתת סיכוני הצפות בבריטניה; עם זאת, הוא דורש תכנון, מעורבות של קהילות מקומיות ולעיתים אמצעים הנדסיים נוספים כדי למזער השלכות לוואי.
