באמצע אוגוסט 2026 הוסיף הבנק העממי של סין שמונה בנקים מסחריים לרשימת מפעילי היואן הדיגיטלי, ובכך העלה את מספרם הכולל לשלושים. בין המצטרפים החדשים: Ping An Bank, Hengfeng Bank, China Bohai Bank, Bank of Shanghai, Bank of Hangzhou, Huishang Bank, Bank of Changsha ו-Guangxi Beibu Gulf Bank. הם התחברו למערכת המרכזית של e-CNY ויתחילו לשרת לקוחות לאחר השלמת ההכנה הטכנית.
זהו כבר ההרחבה השנייה השנה: באפריל הוסיף הרגולטור שתים עשרה מוסדות בבת אחת. המטרה היא להגביר את הנגישות של היואן הדיגיטלי לעסקים קטנים, ללקוחות אזוריים ולתשלומים חוצי גבולות. לפי הצהרות הבנק המרכזי, ההרחבה תואמת את יעדי תוכנית הפיתוח לחמש עשרה שנה לשנים 2026–2030.
מאחורי ההיגיון החיצוני של נוחות מסתתר שינוי עמוק יותר. בעבר כמעט שלטו בתשלומים היומיומיים בסין באופן בלעדי הענקיות הפרטיות Alipay ו-WeChat Pay. כעת המדינה מחברת ישירות למטבע הדיגיטלי יותר ויותר בנקים אזוריים, ויוצרת ערוץ חלופי שבו כל עסקה נמצאת תחת פיקוח הבנק המרכזי. מאז ינואר 2026 נצברות ריביות על היתרות בארנקי e-CNY מאומתים וחל ביטוח פיקדונות — צעד שמקרב את היואן הדיגיטלי לפיקדון רגיל, אך בשליטה ממלכתית מלאה.
עבור האדם הממוצע משמעות הדבר היא שינוי הדרגתי בהרגלי השימוש בכסף. במקום להחזיק כספים בחשבונות של פלטפורמות פרטיות, יכולים המשתמשים להעביר חלק מהחיסכון ליואן הדיגיטלי, שבו הריביות והתנאים נקבעים בידי הרגולטור. עבור עסקים קטנים בפרובינציות מפעילים חדשים ממלאים חללים שבהם הבנקים הגדולים היו מיוצגים בעבר באופן חלש. ואולם מאחורי הנוחות עומדת גם הגברת השקיפות: כל פעולה מתועדת במערכת ריכוזית.
הרחבת רשת המפעילים אינה רק עדכון טכני. היא חלק מאסטרטגיה שבה המדינה שואפת לצמצם את התלות במתווכים פרטיים ובמקביל לקדם את היואן בתשלומים בינלאומיים. בטווח הארוך גישה כזו עשויה לשנות את מאזן הכוחות בשוק הפיננסי: הפלטפורמות הפרטיות מאבדות את המונופול, והאזרחים מקבלים כלי חדש שכלליו נקבעים לחלוטין בידי השלטון.
בסופו של דבר מפסיק היואן הדיגיטלי להיות ניסוי והופך לרכיב מלא בתשתית הפיננסית, שבו הנוחות שכנה לצד התגברות ההשפעה הממלכתית על כל עסקה.
