בגמר האגרוף לגברים במשקל 50 ק"ג במשחקים האולימפיים לנוער בדקאר נחלקו השופטים: שלושה העניקו את הניצחון להודי לאירנלקפאם אמבקר מיטי, ושניים לאירי כריסטיאן ג'ובאני. התוצאה 3:2 לא הייתה רק תוצאת הקרב, אלא הנקודה שבה נקטע סוף סוף ההמתנה ההודית בת 16 השנים.
מיטי ממניפור, המתאמן במכון הלאומי לספורט בפטיאלה, עבר את הטורניר בביטחון: עצירת יריב מנמיביה ברבע הגמר, וניצחון בטוח 5:0 על הקולומביאני בחצי הגמר. בקרב המכריע הפסיד את הסיבוב הראשון בכל הכרטיסים, אך בשני ובשלישי לקח את היוזמה בזכות חבטות מדויקות ותוקפנות, והוכיח שיציבות נפשית חשובה מיתרון פתיחה.
לפניו, ההישג הטוב ביותר של מתאגרפים הודים במשחקים האולימפיים לנוער היה מדליית הכסף של שיווה טהאפה ב-2010 בסינגפור. אז זה נראה כשיא. היום הזהב של מיטי מראה כיצד השתנתה המערכת: כישרונות אזוריים ממניפור, שבה האגרוף הוא חלק מהתרבות, זוכים לתמיכה מערכתית דרך בסיסי הצבא ומחנות לאומיים. זה אינו פרץ מקרי, אלא תוצאה של השקעה בצעירים, שבה המוטיבציה נתמכת בהזדמנויות ממשיות.
האנלוגיה פשוטה: כפי שבשחמט מהלך מדויק אחד בסיום הופך את המשחק, כך באגרוף היכולת להתארגן מחדש לאחר סיבוב שהפסידו בו מכריעה את התוצאה. מיטי לא רק החזיק מעמד — הוא כפה את המשחק שלו, וזה מה שמבדיל בין אולימפי פוטנציאלי לבין נער מוכשר בלבד.
הניצחון גם הוסיף להודו את הזהב הראשון במשחקים אלה והעלה את סך המדליות לתשע. עוד לפנינו הגמר של גונג'אן במשקל 48 ק"ג. עבור האגרוף ההודי זה אות: עידן ה"כמעט" הסתיים, והאולימפיאדה הבאה עשויה להביא מדליות בוגרות מאלה שהוכיחו היום שהם מסוגלים לנצח ברמה הבכירה לנוער.
