ההרכב הווקאלי רומפול אוף טית' יחד עם המלחין גבריאל כהנא הציג אלבום Elevator Songs — פרויקט שבמרכזו רעיון יוצא דופן: לשמוע מוזיקה של תנועה אנכית של המרחב המודרני.
אם האופק מזוהה באופן מסורתי עם מסע ודרך, הרי שהאנכי הוא תנועה של מצב.
עלייה.
השהיה.
שינוי מפלס.
מעבר.
את הארכיטקטורה הזו של חוויה הופך האלבום החדש למוזיקה.
✦ התו המרכזי מס׳ 1 — האנכי כמסלול מוזיקלי חדש
המוזיקה Elevator Songs אינה נבנית סביב במה או סביב מסלול.
היא נבנית סביב ציר:
למעלה
למטה
בין הקומות
בין מצבים
התנועה האנכית הופכת כאן לצורה מוזיקלית. הקול אינו מלווה את החלל — הוא נע יחד איתו.
✦ התו המרכזי מס׳ 2 — המעלית כחדר אקוסטי של מעבר
המעלית היא אחד החללים האוניברסליים ביותר בארכיטקטורה המודרנית.
זה מקום שבו האדם: עוצר, מתחלף, מתרכז או משחרר מתח.
ב Elevator Songs דווקא הרגע הקצר הזה הופך לאירוע מוזיקלי.
ההרכב Roomful of Teeth משתמש בטכניקות ווקאליות מורחבות ממסורות שונות בעולם — מתהודה גרונית ועד מרקם מיקרוטונאלי — ויוצר תחושה שפיר המעלית עצמו נשמע.
✦ התו המרכזי מס׳ 3 — הקול כארכיטקטורה אנכית של הגוף
בפרויקט זה הקול מפסיק להיות קו. הוא הופך לעמוד.
התהודה עולה ויורדת בתוך הצליל בדיוק כמו שאדם נע בתוך בניין.
המוזיקה מתחילה להיחוות גופנית — כשינוי מפלס בתוך המאזין.
✦ התו המרכזי מס׳ 4 — העיר האנכית כפרטיטורה חדשה של המודרניות
העיר המודרנית אינה מתפתחת עוד רק לאופק של רחובות. היא צומחת כלפי מעלה.
ויחד עם זה משתנה אופן התפיסה שלנו את החלל.
המוזיקה של Roomful of Teeth וגבריאל כהנא הופכת לראשונה את התנועה האנכית לחלק מהפרטיטורה האמנותית של חיי העיר.
למה האלבום הזה מעניין דווקא עכשיו
היום האנכי הופך לאחת הקואורדינטות המרכזיות של החוויה האנושית:
ערים מתנשאות
מסלולים אנכיים
מרחבים רב-מפלסיים
תשתית מעברים
Elevator Songs הופך את הציר הבלתי נראה הזה של הציוויליזציה המודרנית לצורה נשמעת.
זוהי מוזיקה של תנועה לא קדימה — אלא למעלה.
מה האירוע הזה הוסיף לצליל של הפלנטה?
האלבום הזה מזכיר: העולם המודרני נשמע לא רק בכיוון הדרך — הוא נשמע יותר ויותר אנכית, שם החלל הופך לחוויה של גובה, עומק ומעבר פנימי של האדם בין מפלסי החיים.
