מחשבה מחדש על הזמן: מיצב אינטראקטיבי של ויו צ'ו — גלריה פייג', סיאול

בגלריה פייג' שבאזור סונסו-דונג נפתחה תערוכת יחיד של האמן הקוריאני ויו צ'ו (Vio Choe, 최비오) בשם "ממשק זמן". תערוכת היחיד הראשונה של האמן מזה ארבע שנים מבטיחה להיות אחד האירועים המרכזיים בעולם האמנות העכשווית.

ויו צ'ו הוא נציג של דור חדש של אמנים קוריאנים, שיצירתם מאוזנת על הגבול בין ידע מדעי לתפיסה פואטית של המציאות. בוגר בית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, הוא עבר דרך ממנהל אמנותי ומעצב משחקים ועד לאמן מוכר בציור ובמיצבים.

הרעיון המרכזי של יצירותיו הוא המחשה של תנודות בלתי נראות של מרחב-זמן. צ'ו תופס זמן ומרחב לא כקטגוריות סטטיות, אלא כתהליכים דינמיים מלאי אנרגיה. האמנות שלו היא ניסיון להפוך את הבלתי מוחשי לנראה, לתרגם את הקצבים החמקמקים של היקום לצורות נראות: קווים קצביים, סמלים מופשטים, אובייקטים אינטראקטיביים.

"137 צופים שקטים": מיצב כדיאלוג עם הזמן

לב התערוכה הוא מיצב אינטראקטיבי רחב היקף "137 צופים שקטים". על לוח אלומיניום בגודל 137×137 ס"מ מוצבים 137 אבנים טבעיות. כל מבקר יכול להזיז כל אבן ולהשאיר את שמו לידה.

כל 137 שניות המערכת מתעדת את השינויים והופכת אותם לוידאו דינמי. הקלטות אלה יהפכו בעתיד לבסיס ליצירות ציור חדשות. כך, הצופה אינו רק מתבונן — הוא ממש "יוצר זמן", ומשאיר חותם בתהליך האמנותי.

הסמליות של המספר 137

הבחירה במספר 137 אינה מקרית: היא מתייחסת לקבוע המבנה הדק בפיזיקה (≈1/137) — כמות יסודית המתארת את עוצמת האינטראקציה האלקטרומגנטית. עבור צ'ו זה:

• סמל לאחדות העולם: רמות מיקרו ומקרו, מדע ואמנות, אדם ויקום קשורים דרך קצבים משותפים;
• מטאפורה לזמן כתהליך שבו כל משתתף ממלא תפקיד;
• גשר בין מדע מדויק לתפיסה פואטית של המציאות.

התפתחות רעיונות: מ"Invisible Frequency" ועד "Heartbeat Drawings"

הפילוסופיה של צ'ו התגבשה בהדרגה דרך סדרה של פרויקטים מכוננים:

• "Invisible Frequency" (2018–2020). האמן המחיש גלי קול ושדות אלקטרומגנטיים, והפך תנודות בלתי נשמעות לקנבסים מופשטים. פרויקט זה הניח את היסוד לשיטתו — להפוך את הבלתי מוחשי לנראה.
• "Heartbeat Drawings". צ'ו הקליט את הדופק של המבקרים ותרגם את הנתונים לקווים ציוריים. הפרויקט הראה כיצד תהליכים פיזיולוגיים אישיים יכולים להפוך לחלק מהאמנות, תוך הדגשת הקשר של האדם עם "תנודות" הזמן.
• מיצב בביאנלה של ונציה (2019). בפאלאצו במבו הציג האמן 137 נקודות אור הפועמות בקצב של קבוע המבנה הדק. עבודה זו חיזקה את המספר 137 כסמל מרכזי בפילוסופיה שלו.

שפה ויזואלית: מקצבים, קווים, הדרגות

מלבד המיצב המרכזי, התערוכה מציגה סדרה של ציורים חדשים הממשיכים את המערכת הוויזואלית הייחודית של ויו:

• קווים קצביים המזכירים אוסילוגרמות של גלים בלתי נראים;
• סמלים חוזרים היוצרים תחושת מחזוריות של זמן;
• הדרגות עדינות של צבע הלוכדות את "עקבותיהם" של רטטים חמקמקים.

יצירות אלה אינן איורים של תיאוריות מדעיות, אלא שפה פואטית עצמאית שבה פיזיקה, פילוסופיה וחוויה אישית מתמזגים למכלול אחד.

אמנות כמודל של מציאות

באמצעות יצירותיו, ויו מדגים דיאלוג, לא שליטה חד-צדדית:

• אנו משפיעים על הזמן באמצעות פעולות, אך פועלים במסגרת חוקיו (מקצבים, קבועים, אי-הפיכות).
• הזמן נותן לנו כלים לשותפות, אך במקביל מגביל אותנו במבנה שלו.
• האמנות הופכת למודל של קשר גומלין זה: הצופה אינו צופה פסיבי, אך גם לא שליט מוחלט. הוא שותף לתהליך שבו חופש וקביעה מראש קיימים יחד.

יצירותיו מעוררות מחשבה: עד כמה אנו באמת משפיעים על הזמן וכיצד הוא משפיע עלינו? אנו רגילים לחשוב על הזמן כעל סקאלה מופשטת, אך האמנות של ויו מראה שהוא משתתף פעיל בחיינו — בדיוק כפי שאנו משתתפים בזרימתו.

משמעות התערוכה

"ממשק זמן" מאשר את מעמדו של צ'ו ויו כאחד החוקרים העקביים ביותר של נושא הזמן באמנות העכשווית. לאחר מספר שנים של פעילות בינלאומית אינטנסיבית (כולל השתתפות בתוכנית המקבילה של הביאנלה של ונציה 2019 ) האמן חוזר עם תערוכת יחיד גדולה במולדתו.

גלריה פייג' בסונסו-דונג, הידועה בתמיכתה באמנים על הגבול בין מדע, טכנולוגיה ושירה, מאשרת שוב את מעמדה כאחת מפלטפורמות האמנות המובילות בסיאול.

התערוכה "ממשק זמן" היא הזדמנות נדירה לחוש את הזמן לא כהפשטה, אלא כתופעה חיה ופועמת שניתן לגעת בה, להזיז אותה ולהשאיר בה את חותמך.