אין זמן — הכול בו-זמנית: מבט חדש על הקשר בין חיים קודמים לחיים הנוכחיים

❓שאלה:
כיצד ניסיון שלא נחווה של הנשמה בגלגולים קודמים משפיע על החיים הנוכחיים? אני לומדת כרגרסולוגית ובכל אחת מהצלילות אני רואה דפוסי תגובה בחיים הנוכחיים. בכל פחד או כאב הנשמה קופצת החוצה מהגוף וקופאת. בחיים האלה בדיוק אותו דבר — קיפאון, עמדת הקורבן, פחדים, עלבון, אמונות מגבילות... כיצד לתקן זאת בלי צלילות?
❗️תשובה lee:
כדי לקבל פרספקטיבה כדאי לך לשלוט לא בנושא של חיים קודמים, אלא בקשר שבין המצב הנוכחי לְחיים אחרים.
אין זמן — הכול בו-זמנית.
כאן, למשל, אדם חש כעס מאי-צדק — זהו סוג של קשרי תנודות. הם ימשכו את אותן נסיבות מהגלגולים ה"קרובים" ביותר, שבהם לנושא הכעס ואי-הצדק היה הקשר דומה. רגרסולוג כלשהו יראה בכך סיבה ותוצאה. אף שזהו "חזרה על המחזור".
תנודות זהות מנגנות "בתוך" חיים שונים תסריטים דומים של פרקים בחיים. התפקידים עשויים להתחלף — שם ליצן, כאן מלך ולהפך. אבל המחזה בעצם אותו מחזה.
הנשמה אינה קופצת החוצה מהגוף — זה יותר "סוף מחזור המשחק", שאחריו באה הפסקה ל... אתחול מחדש?
רגרסיות יכולות לעזור להבין שאלו משחקים הנמצאים מחוץ לזמן. והיציאה מהחזרה היא החלפת האמונות והדפוסים הנוכחיים. אגב, אחרי זה ברגרסיה ימשכו חיים אחרים, שבהם מנגנים תסריטים אחרים על פי אותם מניעים.