במעמקי מאיץ ההדרונים הגדול (LHC) נוצרים זוגות של בוזוני Z כבדים, שהספינים שלהם מתגלים כקשורים בקשר בל יינתק. מדעני שיתוף הפעולה ATLAS מדדו לראשונה את השזירה הקוונטית הזו באופן ישיר, תוך שימוש בדעיכות של בוזון היגס.
הניסוי מתבסס על התהליך H → ZZ* → ארבעה לפטונים. שני בוזוני Z, כל אחד בעל ספין 1, מתנהגים כקיוטריטים — מערכות קוונטיות בעלות שלוש רמות. הקיטובים שלהם מתואמים כך שמדידה של אחד מהם קובעת באופן מיידי את מצבו של השני, גם אם החלקיקים מתרחקים לכיוונים מנוגדים בגלאי.
ניתוח של התפלגויות זוויתיות של תוצרי הדעיכה אפשר לחלץ את המקדמים של מטריצת צפיפות הספינים. הערכים שהתקבלו, C_{2,1,2,−1} = −0,71 ± 0,45 ו-C_{2,2,2,−2} = 0,08 ± 0,44, עולים בקנה אחד עם תחזיות המודל הסטנדרטי. מבחן נוסף המבוסס על ההתפלגות הזוויתית המלאה שלל את השערת המצב הפריד ברמת סמך של 4,7 סטיות תקן.
בעבר נצפתה שזירה בפוטונים, אלקטרונים וקווארקים. כעת היא אוששה עבור בוזונים וקטוריים מסיביים באנרגיות של האינטראקציה האלקטרו-חלשה — בסדר גודל של 100 GeV. זהו משטר שונה מהותית: כאן פועלים הכוחות החלשים בעלי המבנה הכיראלי שלהם.
התוצאה סוללת את הדרך לחקר מתאמים קוונטיים בערוצי דעיכה אחרים של היגס ובהפעלות עתידיות של ה-LHC. מדידות כאלה עשויות לשפוך אור על האופן שבו המכניקה הקוונטית באה לידי ביטוי באינטראקציות יסודיות באנרגיות גבוהות.
התגלית מראה כי שזירה אינה תופעה אקזוטית של עולם המיקרו, אלא תכונה בלתי נפרדת של חלקיקים הנוצרים במאיצים העוצמתיים ביותר של האנושות.
